תנ"ך על הפרק - דברים כא

מאת: ר' חיים יוסף דוד אזולאי ,

ולקחו זקני העיר עגלת בקר וכו'. כתב רבינו אפרים ז"ל שאין לך מורדת בכל הבהמות כעגלה שהכניסה לפטמה ואין לך מורד כש"ד עכ"ד ואפשר לרמוז כי עגלה גימטריא גיהנם דבזה יצולו מגיהנם. ור"ת עגלה ע"ז ג"ע לה"ר הריגה שהוא ש"ד שהם ד' עבירות היותם חמורות וזו מכפרת על הריגה וכן יש תקון לכל כי רחום הוא ומקבל שבים: כי תצא למלחמה. מה כתיב למעלה כי תעשה הישר בעיני ה'. אפשר לרמוז מה שאמרו רז"ל במדרש דארבעה מלכים היו חלוקים בענין המלחמה דוד הע"ה הוא עצמו הולך ולוחם. ואסא היה יוצא ולא היה נלחם. יהושפט לא היה יוצא אבל היה אומר שירה. וחזקיה היה יושב בביתו. וכן אמרו בזה"ק וכל ארבעה בחינות אלו רמוזות בתורה. כי תעשה הישר אותיות שירה כמ"ש יהושפט כי תצא למלחמה רמז לאסא דהיה יוצא לבד. וס"ת תצא למלחמה על הוא אהל רמז לחזקיה שהיה יושב באהל ונתנו ה' אלהיך בידך דלכלם ה' ילחם לכם. ושבית שביו. ל?מז לדוד המלך ע"ה שהיה יוצא ונלחם. אי נמי רמז כי תצא למלחמה על אויביך ס"ת אהליך רמז לבתי מדרשות כמו שפירש רש"י ז"ל בברכות ריש דף י"ו ולפי פשוטו רמז מ"ש במכות פ"ב על פסוק עומדות היו רגלינו במלחמה בשעריך ירושלם שהיו עוסקים בתורה. וזה רמז כי תצא למלחמה צריך אהליך בתי מדרשות שיעסקו בתורה. ולפי מדרשו שדרשו רז"ל והמפרשים על מלחמת היצה"ר רמז אהליך שתקון היצה"ר בעסק התורה כמשז"ל אמר הקב"ה בראתי יצ"הר בראתי לו תורה תבלין. וזה רמז כי תצא למלחמה מלחמת היצה"ר החזקה אימתני ותקיפא. אהליך פירוש שקוד בתורה ואז ונתנו ה' אלהיך בידך. ורמז זה בס"ת בדרך נסתר לרמוז שצריך שילמוד בסתר שאז היא תורה לשמה. א"נ אפשר בכללות ענין זה במה ששמעתי משם המקובלים פירוש מאמר רז"ל מוטב היה לשלמה לגרור ביבין וכו' כי הנה כתב הרב עיר וקדיש מהר"א גאלנטי ז"ל דף צ"ה מספר קול בוכים. דטעם שלמה הע"ה שנשא בת פרעה שרצה לגיירה ולהכניסה ולמתקה תחתיו וטעה כי עדיין לא הגיע זמן אל מיתוק הקליפות ואדרבא היא היתה בעוכריו עכ"ד. והנה בעת נפילת אפים הכוונה ששולח נפשו אל הקליפות ומבררת ניצוצי הקדושה אבל שלמה הע"ה הביא הסט"א לביתו בכבוד ויקר וגדולה ודא עקא וז"ש מוטב היה לו לשלמה לגרור ביבין דהיינו שישלח נפשו לסט"א וילקט משם ניצוצי הקדושה וזהו גורר ביבין עכ"ד וכיוצא בזה ענין יפ"ת כי הנה כתבו גורי האר"י ז"ל שחשק בה מסיבה דיש בה ניצוץ קדוש השייך לשרש נשמתו. ולכך הותר לו ביאה ראשונה במלחמה לדעת ר"ת בקדושין דף כ"ב כמ"ש שם התוספות. ושם במלחמה הוא דומה לנפילת אפים שנפשו הולכת אל הקליפה ומבררת וזהו עיקר מצות יפ"ת. אבל אם אח"כ הביאה לביתו הוא מסוכן להביא הסט"א לביתו. וכן אמרו בספרי וז"ל אביו של זה חשק יפ"ת והכניס שטן בתוך ביתו נעשה בנו בן סורר ומורה וכו' ע"ש דמה שהביאה לביתו גרם רעה לעצמו ולכן צוה הקב"ה והסירה שמלת שביה כדי לנוולה ובכתה וכו' כדי להכניעה. ועם כל זה אינו תקון גמר ויצא בן סורר ומורה. וכ"ש ששלמה הע"ה הביא בת פרעה למלכה בביתו ואחריה רעותיה מובאות המה מלכות ויצא תקלה גדולה. ולכללות הענין הזה יש רמז בפרשת יפת תואר ודוק היטב כי קצרתי: ונתנו ה' אלהיך בידך. כאיש אחד ושבית שביו של הקב"ה כי הקב"ה גרשם ויאמר השמד ולא כחך עשה חיל. ואתה אינך נותן לב על זה רק נצחת וזחה דעתך וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה מכח היצה"ר הארור. אני יודע כי ולקחת לך לאשה עכ"פ לזה אבקש לך היתר. והבאת גירות אף על פי שהוא מזוייף והסירה שמלתה מעליה לבד לא מתוכה כי עודנה לא לבשה מצות דת יהודית. הרב הגדול מהו' וידאל צרפתי ז"ל בפירושו כ"י. ועיין מ"ש בכללות הענין בספרי הקטן ראש דוד ע"ש: כי תהיין לאיש שתי נשים וכו'. כ"ה הגדול מהר"ם ן' חביב ז"ל (ה"ה גט פשוט וכו') בדרשותיו כ"י יש לדקדק דאי בן השנואה הוא הבכור היכי קאמר ברישא וילדו לו בנים האהובה והשנואה דמשמע דהאהובה ילדה תחילה. ותו דמאי ס"ד לעשות כבוד למי שאינו ויראה דיובן במה שהוא הדין (הרמב"ם הלכות נחלות פ"ב דין ב') דאם יצא פדחתו בחיי אביו אף על פי שלא הוציא כל ראשו לאויר העולם אלא אחר מיתת אביו ה"ז נוטל פי שנים וה"ה למי שיש לו שתי נשים והראשונה התחילה לילד תחילה דהולד הוציא פדחתו ונשתהה מלצאת עד שהאשה השניה ילדה לגמרי טרם נגמר לידת הראשון. אפ"ה הבן הראשון שהוציא פדחתו תחילה הוא הבכור אף על גב דהאשה השניה ילדה לגמרי קודם גמר לידת הראשון וזה רמז הכתוב וילדו לו בנים האהובה וכו' כלומר דהוא סבר דסדר לידת הבנים הוא האהובה תחילה ואח"כ שנואה מפני שנגמר לידת בן האהובה תחילה ולז"א הכתוב דטועה בדין ולא יוכל לבכר בן אהובה על פנ"י בן השנואה כלומר כיון דבן השנואה הוציא פניו ופדחתו תחילה לא יוכל לבכר את בן האהובה אף על גב דנגמר לידתו תחילה כיון דפני בן השנואה יצאו תחילה וז"ש על פנ"י בן השנואה דייקא ודוק: כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. מדה כנגד מדה שזה האיש אבי בן סורר איננו שומע בקול אביו ובקול אמו שלו. ולזה היה לו גמולו בן סורר. הרב הגדול הנזכר ז"ל בפירושי כ"י: כי קבור תקברנו. שבתחילה היה נקבר בקבר ב"ד ולבסוף כשיתעכל הבשר בקבר אבותיו כדתנן במשנתנו. וזהו כי קבור תקברנו. הרב הגדול הנזכר זלה"ה בפירושו כ"י:

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך

מאמרים על הפרק

"בננו זה... זולל וסובא"

הקשר בין פרק כ' לתחילת פרק כ"א

מדוע מופיעה פרשת עגלה ערופה בתוך פרשות המלחמות?

מאמר על הפרק

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק